המשפט המוכר והידוע לפיו הורים לא מתגרשים מילדיהם אלא אחד מהשני, מקבל לפעמים זווית נוספת וכואבת.
זוגות רבים מגיעים להחלטה לסיים את הקשר הזוגי ולצאת להמשך המסע שלהם לחוד, אבל מה שברובם המכריע של המקרים ברור לשני ההורים הוא שילדיהם נשארים מחוץ לתהליך הפרידה הכואב. ברור להם שמשאירים את הילדים מחוץ למשחק, מבינים שעליהם מוטלת החובה להגן ולשמור על ילדיהם מכל המתחים הכרוכים בפרידה, בשינויים שמגיעים בעקבותיה, כאשר בכל יחידה משפחתית השינוי מתבטא בצורה שונה, התלויה מאוד בתקשורת השונה בין ההורים ובהבנה שכדי לשמור על ליבם, נפשם ובריאותם של הילדים – עליהם לבטא מולם מערכת יחסים בריאה ככל הניתן.
פרידת הורים היא שינוי מטלטל עבור כל ילד. גם כזו הנעשית בצורה “נכונה” ככל שתהייה הינה משמעותית מאוד עבור הילדים. במרבית המקרים הילדים נאלצים להתמודד עם מצב חדש בו ביתם מתפצל לשני בתים, הוריהם מתגוררים באזורים שונים בעיר, לעיתים גם בערים שונות, עם כללים והרגלים שונים בכל בית, צוברים חוויות שונות ובלעדיות. לעיתים הם חווים את ההתמודדות הזו כמשבר גדול ולעיתים עוברים את השינוי בצורה פחות משברית. אבל ברור שתהליך כזה הינו קרקע פורייה לאתגרים רגשיים אצל הילדים. גם אתגרים אלו משתנים בעוצמתם מול הבדלים מבניים וטכניים כמו גיל הילדים, כמות האחים בבית, הסביבה המשפחתית הקרובה, וכמובן – מול האופן בו ההורים שזה עתה נפרדו מתקשרים אחד עם השני, ועד כמה האווירה ביניהם עכורה או מיטיבה. הילדים קולטים הכל, וכדי להתמודד עם “קונפליקט הנאמנויות” בו נמצאים הם מאמצים תפקיד, התנהגות, תפיסות ועמדות ככל שהם מזדהים עם צד אחד וככל שנעשה שימוש בילדים כנשק במאבק בין ההורים.
במלחמה, אותו כלי נשק לא יכול לשמש את שני הצדדים, ולמרבה הצער, הילד שהפך לכלי נשק בעל כורחו – בוחר במי להילחם, מפני מי להגן ולהישמר בעצמו. כל אלו דימויים איומים כאשר הם נאמרים על ילדים רכים במערכת גירושין של הוריהם, ועל כן אני מביאה אותם כאן, במלוא עוצמתם. כאשר ילד מוצא את עצמו במרכזו של קונפליקט גדול והרסני בין הוריו, שומע אמירות קשות על הורה אחד על ידי ההורה השני, ומקבל חיזוק לבחירה מודעת או שאינה מודעת מי ההורה עמו מזדהה, אותו הורה שעמו הופך בן ברית; מגדיר לעצמו מי ההורה האוהב שעמו חולק את חייו ותחושותיו, אליו ליבו פתוח, ומי האויב – ההורה שמולו בונה הילד חומות הגנה גבוהות ובצורות, בעוד הוא חסר כלים ובשלות רגשית להתמודד עם בחירות שכאלו, וכמובן ההשלכות שנובעות בעקבותיהן. הוא עלול להיות מוסת (גם באופן לא מודע) ובכך להפנות עורף להורה כלפיו מוסת, ולמעשה להתנכר כלפי ההורה.
ניכור הורי זה נושא ענק, כאוב, אין מילים שיכולות לתאר את תחושות חוסר האונים, הכאב והבדידות שחשים ההורים המנוכרים מילדיהם. הנזק הנפשי והרגשי שנגרם לשני הצדדים – ההורה והילד המנוכרים – הוא עצום. ניכור הורי (Parental Alienation Syndrome) מוגדר כמצב בו ילד מבטא ניכור עמוק כלפי אחד מהוריו, כתוצאה מהסתה כנגדו ולרוב בא לידי ביטוי על רקע מצבי גירושין. ככל שגירושי הורים מתאפיינים בקונפליקט בעצימות גבוהה יותר, היעדר תקשורת ביניהם או הסתה פעילה, כך הסיכוי שילד יפתח תחושות ניכור כלפי אחד מהוריו – גבוה.
מחקרים מראים כי מאבק מתמשך בין ההורים פוגע בשלומם הנפשי של הילדים, חושף אותם למתחים ומחייב אותם לצדד בהורה אחד כנגד השני. ילדים החשופים לסכסוכי גירושין ולכודים בקונפליקט נאמנויות לאורך זמן עשויים לפתח תסמינים רגשיים, נפשיים והתנהגותיים שיקשו על תפקודם הסדיר, ישפיעו על מערכות היחסים שלהם, וישחקו את המשאבים הנפשיים שלהם לטווח הארוך.
אני פונה אליכם, אל כל מי שנמצא בתוך המים הסוערים הללו, וכל מי שרואה סביבו זוגות המתמודדים בתוך הסערה הזו – שמרו על הילדים. גם על הילדים של חבריכם הנמצאים בסיטואציה הזו, התערבו, עצרו את הרכבת הזו שנוסעת ללא מעצורים. כי אחר כך יהיה קשה מאוד לטפל ולהשיב את המצב על כנו. לא בלתי אפשרי אבל קשה מאוד והנזקים ידועים מראש. דעו עם מה הילדים האלו עלולים להתמודד, עם איזה כאב ונזקים נפשיים נגזר עליהם ועל הוריהם המנוכרים להתמודד.
